תובנות יחסי ציבור בעקבות נאום נתניהו

יחסי ציבור טובים מושתתים על העקרון שהדיסונאנס הקוגנטיבי של אנשים, גורם להם לפרש דברים באופן שמחזק את עמדותיהם הבסיסיות. כך אפשר להעביר מסר אחד שמתפרש בצורה הפוכה ע"י ציבורים שונים ומרצה את כולם.

כך יכול היה נתניהו להעביר מסר לעולם שאומר: אני מתנגד לרעיון של מדינה פלשתינית, אני חושש שמדינה פלשתינית מסכנת את קיומה של ישראל, אבל אני מבין שאי אפשר להגיד לא לאמריקה, אז תחת לחץ אני מסכים להקמתה של מדינה פלשתינית, אבל בתנאים שיבטיחו שהיא לא תקום.

כשהמוצר בבסיסו אינו איכותי מספיק, גם יחסי הציבור המוצלחים ביותר בעולם לא יצליחו לכסות, להסוות ולהסתיר זאת לאורך זמן.

שטיקים של יחסי ציבור, הפגנת שרירים מתוחכמים, התנסחויות מפולפלות ככל שיהיו - לא יצליחו להסתיר את העובדה הפשוטה ביותר - נתניהו מתקשה לעמוד בלחץ. הכרישים כשהם מזהים טיפת דם במים הם יודעים שהטרף הפוטנציאלי נמצא במצוקה והם מקיפים אותו במעגלים שהולכים ומצטמצמים בהיקפם. זה מה שיקרה לנתניהו. מרגע שהוא ויתר על העקרון הגדול ואמר את המילים המפורשות: "מדינה פלשתינית"  - מה זה כבר בשבילו לותר על פירוז, הכרה במדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי וכד'.  עכשיו הכרישים יעוטו על החישוקים.

אלה שמאמינים מלכתחילה שנתניהו לחיץ - מבינים שהוא בעל כורחו הסכים להקמת מדינה פלשתינית וזה רק עניין של זמן שתחת לחץ הוא יוותר על החישוקים שהציב.

אלה שמאמינים שנתניהו קורץ - מבינים שכדי לא להגיע לקרע עם ארה"ב הוא נאלץ לומר שהוא מסכים למדינה פלשתינית, אבל זה ברור לכולם מהתנאים שהוא הציב להקמתה שהוא יצליח לטרפד אותה.