למה-לא-נכנסים-לעזה

כל האמת על למה לא נכנסים קרקעית לעזה/ מאת שרה טיקטינסקי


לפני שתבינו למה באמת לא נכנסים לעזה, כדאי שתלמדו קודם מה הן הסיבות השיקריות שבאמצעותם מסבירים לנו מדוע ישראל נמנעת מתקיפה קרקעית.
  • אי אפשר לכבוש את עזה ולשלוט על מיליון וחצי פלשתינים. סליחה?


    לפני הסכמי אוסלו שלטנו בדיוק על אותם הערבים והאיום הנוראי שהצליח להניס את בחורינו המצוינים מעזה היו אבנים. תחשבו ברצינות: יש מישהו בישראל השפויה, שלא היה קונה אילוסטרציה - געגועים לאבנים - צללית של אדם לבוש בקפוצ'ון ומיידה אבןהיום אינתיפאדה של אבנים במקום שימוש ברובים, פצמ"רים ואיום בטילים על כל הארץ?
  • אין לממשלה תוכנית פעולה ליום שאחרי. הצחקתם אותי.


    מה עם תוכנית המגירה לכשלון אוסלו?
    יש בלי סוף תוכניות פעולה אופציונליות ליום שאחרי:
     
    אפשר לכבוש את עזה, לנקות אותה עד היסוד, לשחרר את האוכלוסיה האזרחית שלה משלטון הטרור שבו היא בחרה בבחירות דמוקרטיות ולשקם אותה.

    אפשר להיכנס פנימה ולהמליך את אבו-מאזן כדי להבטיח שלא יוותר במקום ואקום וייכנסו "תחליפי חמאס" קיצוניים יותר.

    אפשר אפילו לנהוג כפי שמעדיפים ישראלים "חושבים" (בעיקר על עצמם) ולהתנתק חד-צדדית.
     
    בכל מקרה, אני משוכנעת שלממשלה יש תוכנית מגירה מצוינת עוד מימי יצחק רבין. הרי רבין היה זה שאמר שאם רובה אחד שנמסר לידי הרשות הפלשתינית יירה על חייל צה"ל, אז אין אוסלו. בטח היתה לו תוכנית מגירה למצב כזה, הרי לא יכול להיות שהתקשורת הלוחמנית הישראלית נתנה לו לצאת למבצע שלום כמו אוסלו, מבלי להכין תוכנית מגירה למקרה שאוסלו ייכשל כשלון   חרוץ.
  • העולם לא ייתן לנו.


    העולם דווקא נותן לנו. והעולם במצב הרבה פחות נוח היום לא לתת לנו. כי באמת, איך יגייס העולם ארגומנטים נגד פעילות צבאית מאומצת שגבתה כ- 200 הרוגים בעיר צפופת אוכלוסין כמו עזה, בעוד הוא שותק נוכח הטבח הבלתי פוסק של אסד שגבה כבר 150,000 קורבנות בסוריה. קצת פרופורציות, חברים.

    עד עכשיו פיזרתי את מסך הערפל מעל התירוצים השקריים שמאחוריהם מסתתרים אנשי תקשורת ופוליטיקאים שטרם התפכחו מאוסלו ועדיין מפנטזים על שלום בלי פרטנר. עכשיו הזמן להסיר את הלוט מעל הסיבות האמיתיות שבגינן צוק איתן הוא עוד מבצע צבאי עקר ללא כניסה קרקעית מלאה.
  • בגידת המנהיגים


    האמנם נתניהו מגלה אחריות? בגרות? שיקול דעת? מנהיגות? התקשורת מחבקת את ביבי, ומרעיפה עליו שלא כהרגלה מחמאות רבות, והוא מתמסר לה בחדווה. מעולם לא זכה לכל כך נתניהו - ריהוט גןהרבה קרדיט על התנהלותו. מעולם לא זכה לכך שהתקשורת תלטוש שיניים חדות כל כך, כדי לפגוע במבקריו כפי היא נוהגת בדני דנון. מעולם לא זכה לאיתרוג מושלם כל כך. ממש כמו שרון ואולמרט בזמן ההתנתקות.

    והשאלה הנשאלת היא אם ביבי בזמנו, אינו כמו אולמרט ושרון בזמנם. אחרי שרון ואולמרט נגמר עידן התמימות. אחרי "כעומק חקירת שרון – עומק הנסיגה מעזה",  יש תמיד מקום לפשפש במניעי הקברניטים. האם המנהיג מבצע פליק פלאק אידיאולוגי לאחור רק כי הוא רואה לפתע דברים משם שלא רואים מכאן, או שמא יש עוד עניינים בגו.

    כשברקע מזמזמות פרשיות שונות ומשונות על קניית רהיטי גן לביתו הפרטי של נתניהו בקיסריה בכספי ציבור, ונתניהו מוצא את עצמו בחזית קשה מול קשת עובדים ממורמרים התובעים אותו ואת אשתו חדשות לבקרים, וכל אלו נראים רק כקצה הקרחון של פרשיות שבגיבויו ועידודו של כלי תקשורת רב-השפעה הרודף אותו בכל כוחו, עלולות להוביל בסופו של דבר לאובדן הקרדיט הציבורי ולהדחה מהשלטון – אי אפשר שלא לתהות מה מנחה את נתניהו בתהליך קבלת ההחלטות.

    הרי באמת קשה  להבין  כיצד נתניהו, שנבחר על ידי המחנה הלאומי, והציג קו לוחמני ברור ביחס לחמאס, מאפשר לאוכלוסיה היהודית במדינת ישראל הריבונית לחיות בסכנת חיים מתמדת, במקלטים, חדרי בטחון וממ"דים, כאילו אין לה זכות למקום תחת השמש? מדוע הוא מפקיר למקלטיהם ולממ"דיהם את אזרחי ישראל? האם הוא רק מנסה להיות תואם שמיר של מלחמת המפרץ, או שמא יש לו מניעים ואינטרסים אישיים סמויים מן העין שלנו, או אפילו מהמודעות שלו עצמו? האם אלו הם שמנחים אותו בדרכו להיות ראש ממשלה מחמד של התקשורת?
  • בגידת התקשורת


    כל פרשן, כל מנחה פטפטת בלתי נלאה שיושב על הכורסה המרכזית באולפן בטלוויזיה, דואג להציג לנו דעות כעובדות. הדברים נאמרים בנחרצות שאין לערער עליה. כמעט תמיד, גם לא מביאים מישהו שיערער עליה. אין כמעט לגמרי איפכא מסתברא בטלוויזיה על כל ערוציה.
    לכולם היה ברור שצריך לתת צ'אנס לאוסלו. לכולם היה ברור שההתנתקות היא גאונות. לכולם היה ברור שצריך להתקפל, לסגת, לותר, למסור שטחים, לצאת, להיפרד מהפלשתינים, לגרש יהודים, לפרק יישובים, להקים להם מדינה. לכולם היה ברור שהימין הקיצוני המזהיר מפני ירי טילים על ישראל ששום גדר לא תעצור – הוא מטורף. לכולם היה ברור שהימין הישראלי מצייר שדים על הקירות ובעיקר על הגדרות. לכולם היה ברור ששלום עושים עם אוייבים. לכולם היה ברור שרוב האוכלוסיה הפלשתינית רק רוצה לחיות בשלום ולגדל את ילדיה. הכל היה כל כך ברור עד שלא היה צריך להתכונן כלל לתסריט של כשלון.
    היום זה חוזר על עצמו, והתקשורת ממלאת את תפקידה נאמנה רק כשהיא שואלת שאלות משמאל.
    לכולם ברור שאי אפשר ואסור להיכנס קרקעית כדי לכבוש את עזה. לכולם ברור שאי אפשר להישאר בעזה. לכולם ברור שאי אפשר לשלוט על 1.5 מיליון ערבים. לכולם ברור שאי אפשר לשלוט על עם זר. לכולם ברור שנתניהו נוהג באחריות. לכולם ברור שצריך להמשיך לכתוש אותם מהאוויר. לכולם ברור שבמוקדם או במאוחר נחזור לסיבוב נוסף. לכולם ברור שאין מה לעשות, כך נמשיך לחיות ללא הסדר מדיני. לכולם ברור שלא ניתן להציב מטרות מרחיקות לכת יותר משנה שנתיים של שקט יחסי. מה, לא?
  • בגידת אחים


    מפגינים נגד מחירי הקוטג' מי שמתגורר במרכז הארץ וחש בטוח יחסית מעדיף שלא לסכן חיילים כדי להגן על אזרחי יישובי הדרום.
    זה נראה לו בסדר וסביר שהאוכלוסייה האזרחית שם תמשיך לספוג טילים מעל ראשה, כל עוד אין מחיר גדול בנפש.

    מרבית תושבי המרכז אינם מבינים את משמעות החיים בצל סכנה שבגינה הליכה לשירותים היא פרויקט בסיכון גבוה. הם פשוט לא חושבים על מציאות חיים שבה צריך לחשוב פעמיים לפני שנכנסים למקלחת, או יוצאים לסופר כדי להצטייד במזון או בטיטולים. במרכז חיים בלוקסוס של דקה וחצי ממועד אזעקת צבע אדום ועד לכניסה הבטוחה לממ"ד או למקלט. לא מבינים איך זה לחיות כשטווח הזמן מתקצר לחצי דקה, רבע דקה או ללא המתנה כלל. מבחינתם הדבר הטבעי ביותר הוא להגיע כמה שיותר מהר להפסקת אש ולחזור לשגרה. ומהי אותה שגרה? במרכז ימשיכו לחיות בשלווה הרחק ממעגל האלימות ותושבי הדרום ימשיכו לספוג.

    מי שגר במרכז מוטרד ממחירי הקוטג', מיוקר המחיה ומעלות שכר הדירה בתל אביב. הוא מוכן לצאת מהכורסא להפגנה למען זכויות בעלי החיים, נגד אכילת בשר (כי זה רצח), בעד זכות שווה לכלבים להיכנס למקלטים (על בסיס כל הקודם זוכה), נגד פעולת צה"ל בעזה ולמען הזכות "לחיות בכבוד" ולא ממש אכפת לו מהזכות של תושבי שדרות ועוטף עזה לחיות בשלום, או סתם לחיות.

    הסולידריות הלאומית היא רק מהשפה ולחוץ. התל אביבים מתעצבנים כשמטיחים להם את זה בפרצוף, אבל מתקשים להסתיר את תחושת ההקלה, השלווה והעסקים כרגיל שנוחתת עליהם ברגע שהם שומעים את צמד המילים "הפסקת אש".
  • בגידת התושבים בעצמם

     
    ככל שמתרחקים מהמרכז פוגשים יותר ויותר אנשים צנועים ותמימים שאינם חיים בתחושה של "מגיע לי". להיפך, זה נראה להם טבעי שהם בשר התותחים של החוסן הלאומי. חדורי נמיכות רוח וקבלת גורל, ספונים תושבי הדרום בבתיהם, במקלטים, חדרי הבטחון והממ"דים.

    מה הם מבקשים לעצמם? שקט לקצת יותר זמן. עד הסיבוב הבא. כך הם מגדירים לקברניטי המדינה את מטרות המבצע. שמים רף נמוך ומקווים שהממשלה מסוגלת לעבור אותו.
    פה קבור הכלב. לתל אביבים זה ברור שמגיע להם לחיות בשקט או ברעש הדיסקוטקים והמועדונים לתמיד. בתל אביב לא יושבים בשקט כשמחירי הקוטג' גבוהים מדי. בתל אביב לא יושבים בשקט וחותמים עצומות נגד מחירי הדיור. בתל אביב אפילו לא יושבים בשקט כשבמהלך מבצע צבאי בעזה נהרגים 200 פלשתינים. בתל אביב יוצאים לרחובות ומפגינים. דופקים על השולחן. מנהלים מו"מ קשוח. לא מתביישים לדרוש. לכל מאבק מגייסים את ראשי הערים. מגייסים את האמנים. מגייסים את הזמרים. מגייסים את הפרופסורים. מגייסים את התקשורת.להפגין ולדפוק על השולחן

    14 שנים חיים תושבי הדרום עם פצמ"רים וקסאמים על הראש והם ממשיכים לשבת בשקט. כמו טטלאך. איפה התהלוכות ההמוניות עם הדגל מחבל עזה לירושלים? איפה ההפגנות הספונטניות והפחות ספונטניות מול משרד הביטחון ובית ראש הממשלה?

    אם שרה נתניהו עוד לא יצאה אליכם עם פיצות – סימן שאתם לא נאבקים למען עצמכם ולמען ביטחון ילדיכם.

    תושבי הדרום, אתם בוגדים בעצמכם. במקום לנסוע לנופש בצפון – צאו להפגין. יודעים מה? אתם אפילו לא צריכים לצאת. כנסו למקלטים הציבוריים ובמקום לשעשע את הילדים צרו שלטים מאולתרים על בריסטולים והפגינו מול הטלוויזיות המסקרות את הפעילות במקלט. זו זכותכם וחובתכם האזרחית, כלפי עצמכם. תתחילו, ותופתעו לגלות המונים מכל רחבי הארץ שמצטרפים אליכם.

    ועוד דבר: אל תבקשו לעצמכם כל כך מעט. אל תתפשרו על פחות משקט ל- 100 השנים הבאות. כך, בדיוק כך, הגדיר המטכ"ל הבריטי את מטרות המלחמה עם גרמניה במלחמת העולם השנייה. So Far So Good. עד היום זה עבד. זה כנראה ימשיך לעבוד גם יותר מ- 100 שנה. גם לכם מגיע לחיות בשקט ובשלווה ולגדל את ילדיכם באווירה בטוחה ועוטפת. אל תתביישו. הציבו רף גבוה!
  • כששוקלים את מחיר הכניסה – צריך לשקול את מחיר אי הכניסה לעזה


    פעם שאלו את אהוד ברק, מה הוא היה עושה אם הוא היה צעיר פלשתיני והוא השיב שהוא היה מצטרף לאירגוני הטרור. לכו צעד אחד קדימה ושאלו את עצמכם: מה הייתם עושים אם הייתם חברים בארגון טרור פלשתיני? אל תענו. תנסו רק לחשוב כמו טרוריסטים.

    אם נחשוב כמו טרוריסטים נגיע למסקנה הפשוטה שלא צריך יותר מפגיעה בסוללה אחת של כיפת ברזל כדי לחשוף אוכלוסיית ענק בישראל לפגיעת טילים.

    אם נחשוב כמו טרוריסטים נבין שבפעם הבאה יפלו עלינו טילים נושאי ראש נפץ כימי.

    מספיק רק אחד כזה, כדי שהמחיר יהיה גבוה יותר ממחיר פעולה קרקעית בעזה.

    כל יום שאנחנו מחכים ונותנים להם להבין שהם יצרו הרתעה מפני כניסה ישראלית לעזה – אנחנו מרחיקים את החזרת ההרתעה הישראלית כלפי החמאס וחותמים על מאבק מזוין ברמה אחרת לגמרי בפעם הבאה. כששוקלים את מחיר הכניסה הקרקעית לעזה היום – כדאי לשקול אותו מול מחיר אי הכניסה הקרקעית לעזה היום.